במסורת הבודהיסטית חמלה היא אחת מאבני היסוד בדרך להפחתת הסבל. חמלה מכונה גם המשאלה לטוב.

קל לנו להיות עם האחר בסבל שלו, אבל חמלה היא גם חמלה עצמית, הדרך שלנו להתבונן בעצמנו בצורה סלחנית ואוהבת.

כשאנחנו יושבים מול אדם אחר ומול עצמנו מתוך עמדה של חמלה, אנחנו יכולים להשאר יציבים, רגועים.

כשאנחנו לא מפחדים מכאב, אנחנו יכולים להמשיך להיות יציבים גם כשלנו כואב, ולהתמודד עם הקושי לפי הערכים שמנחים אותנו.

המסורת הבודהיסטית וההתבוננות המערבית בפסיכולוגיה נפגשות בהתמודדות עם קושי וסבל, לא מתוך הדיפה אלא מתוך קבלה. כשאנו לא הודפים את החוויה, נוכל להחליט כיצד להתמודד איתה.

 

ציטוט יפה של הדלאי לאמה אומר:

"ישנה רק נקודה חשובה אחת שעליך להיות מודע אליה ולתת לה להדריך אותך. אין זה משנה איך אנשים מכנים אותך, אתה הינך רק מה שהינך. החזק באמת זאת. עליך לשאול את עצמך כיצד אתה רוצה לחיות את חייך. אנו חיים ואנו מתים, זוהי האמת שאנו יכולים להתייצב למולה רק לבדנו. איש אינו יכול לעזור לנו, אפילו לא הבודהא. אם כך שקול בתשומת לב, מה מונע ממך לחיות בדרך שאתה רוצה לחיות את חייך?"

 

​